המסע ללב שלנו
אם נשים לב נראה שיש לנו פעולות ומחשבות שהלב לא משתתף בהם ויש כאלה שכן.
אנחנו בימים של מלחמה בכל חזית אפשרית.
החמאס, מלחמות אחים ברחובות.
כמויות אדירות של סבל שמקיפות אותנו.
הנדיבות והאחווה בין האנשים מפנה מקומה לאלימות ולשנאה.
כשאנחנו בטוחים בצדקתנו זה מה שקורה.
כשאנחנו כבני אדם חיים בתפישה שיש צדק ואמת מוחלטים אנחנו פושטים רגל.
אולי זה גורם לנו להרגיש יותר ביטחון, אבל זה לא באמת בטחון.
לעומת זאת, עדיף לחיות עם סימני שאלה.
להבין שלכל מצב נתון יש מספר גרסאות.
יש דרכים שונות להתבונן עליו.
זו גישה שמאוד תרכך אותנו גם כלפי עצמנו וגם כלפי האחר.
יש דברים שנראים בלתי פתירים.
קפואים.
צריך ללמוד איך לתקשר כדי שיפתח מרחב אחר.
יותר רך.
יותר סלחני.
הסבל שמקיף אותנו בימים אלה יכול לשמש כמורה.
מורה שיגרום לנו להביט פנימה אל עצמנו.
אל הלב שלנו.
ולראות איך אנחנו יכולים לרכך אותו לכיוון סליחה וחמלה.
הסבל והמהומות סביבנו זו קריאה לדרך אישית אחרת, חומלת ורגישה.
