כיצד לסלוח להורנו? דפנה שם טוב
הרבה אנשים מרגישים שהוריהם פגעו בהם.
הורים שאמורים להיות המקום הכי מוגן ואוהב עבור הילד הרבה פעמים מפספסים את המטרה.
הורה הוא רק בן אדם!
וכגודל החסכים שהוא נושא עימו כך גודל החסכים שהוא משליך על ילדיו.
יש הורים שעושים הפליה בין הילדים. יש הורים שרואים רק את עצמם.
יש הורים שמצפים מהילד שיהיה כרטיס הביקור שלהם ועל כן לא רואים את טובתו האישית של הילד אלא רק את ביצועיו החיצוניים.
לפעמים בזמן הילדות הילד לא ממש ער לפגמים של הוריו.
הוא גדל בבית שלו ולא מכיר מציאות אחרת.
אפשר לאמר שהוא חי על סוג של אוטומט.
כשמתבגרים הרבה פעמים, לפתע, יש התפכחות ונוצר כעס על ההורים.
ופתאום מציפים אותנו תחושות קשות לגבי ההורים שלנו.
אנחנו מתכווצים לגבי ההערות המוכרות הפוגעות.
אנחנו כואבים כל פעם שאנחנו פוגשים אצל הורנו את אותם חסכים באישיות שלהם.
אותם חסכים שבעבר כל כך פגעו בנו ולא ידענו. ולא הבנו.
אבל עכשיו זה פתאום כואב מידי.
המצב הזה מאוד מציק לנו. כבוגרים.
מצד אחד, יש בנו אהבה גדולה להורנו ורצון לקרבה ולמשפחה חמה ואוהבת.
מצד שני, פתאום קופץ לנו העבר איתם ותובע את עלבונו ומהווה חיץ ביננו לבינם.
אז מה עושים ואיך פותרים את הסוגיה?
ואיך מגיעים להרמוניה רגשית עם הורנו כשאנחנו במצב הזה? ואיך סולחים?
אז קודם כל בואו נזכור ונבין כיצד אנחנו בנויים ברמה הרגשית.
בואו נזכור שיש בנו חלק ילדי, חלק הורי, וחלק בוגר.
וברור שהחלק הפגוע זה החלק הילדי שבנו.
כי החל הבוגר מבין שההורה לא עשה שום דבר בכוונה.
שההורה אוהב אותנו וזקוק לנו בדרכו שלו על כל מגבלותיו.
ואנחנו יכולים להפוך את התמונה. הבוגר שבנו יכול להסביר לילד הקטן והפגוע שבתוכנו שהיום הוא בוגר והכל בסדר. שההורים לא עשו דברים בזדון.
אם נצליח לעשות מעבר רגשי בתוכנו מכעס לחמלה כלפי הורנו זה יהיה נפלא.
נסלח להם על הכל.
זאת הזדמנות עבורנו להביא הרבה טוב לעולם.
להתמיר רגשות שליליים ברגשות חיוביים. להרגיש מה עומד מאחורי הטעויות האנושיות שנעשו כלפינו ובמקום לכעוס, לחמול.
במקום להתקשות מכעס או להיחנק מכעס – יש להרפות.
להרפות ולהרגיש אהבה. להרפות ולהרגיש שכולנו אחד וכולנו אותו דבר.
