מלאני קליין – הפוזיציה הסכיזואידית-פרנואידית

פרנויה

הנחות היסוד של התיאוריה של קליין: מבנים פנימיים ותפקיד האחר

האישיות נבנית ומתגלמת סביב חוויות הרס, תיקון ובנייה מחדש (חשיבות התיקון כמו בחסידות). אנו כל הזמן חווים מחזורים של הרס ובנייה מחדש בחיים.
דגש על תהליכים דינמיים/התפתחותיים וארגון אישיות במקום מבנה אישיות.
אין בתיאוריה אזכור של איד, אגו או סופר-אגו.
האחר כ"מיכל" של הפנטזיות, הדחפים והייצוגים.
התפקיד של המטפל כמיכל של אותן פנטסיות תוך פרשנות של ההשלכות ושל החרדות הלא מודעות של המטופל.

רעיון הפוזיציות של קליין (Positions):

פוזיציה אישיותית: עמדה בסיסית כלפי העצמי והעולם הכוללת חרדות מסוימות, מנגנוני הגנה מסוימים וארגון מסוים של ייצוגי עצמי ואובייקט.
פוזיציות הן צורות להתהוויות אישיותיות, אילו חרדות, ייצוגים ומנגנוני הגנה דומיננטים. יש רצף בין שתי הפוזיציות.
שתי פוזיציות עיקריות:

הפוזיציה הסכיזואידית-פרנואידית (paranoid-schizoid position).

הפוזיציה הדפרסיבית (דיכאונית) (depressive position).

בינקות, הפוזיציה הסכיזואידית-פרנואידית מופיעה לפני הפוזיציה הדיכאונית.
בבגרות, שתי הפוזיציות מופיעות ביחד והדומיננטיות היחסית שלהן משקפת את המצב הנפשי של הפרט. לפעמים אחת מהפוזיציות דומיננטית יותר מהשנייה.
דומיננטיות של הפוזיציה הסכיזואידית-פרנואידית מרמזת על הפרעות אישיותיות קשות. ככל שהפוזיציה הזו דומיננטית יותר כך מתקרבים לסכיזופרניה.
דומיננטיות של פוזיציה דיכאונית לא פתורה מרמזת על בעיות אפקטיביות של דכאון, הפרעות חרדה למיניהן ובעיקר בעיות ביצירת קשר.
דומיננטיות של פוזיציה דיכאונית פתורה קשורה לבריאות נפשית.

הפוזיציה הסכיזואידית-פרנואידית:

"סכיזואידית" בגלל שהמערך הנפשי מאופיין על ידי ניסיונות לבידול ופיצול בין חלקים טובים ורעים של העצמי והאובייקט כהגנה מפני חרדות. הבידול והפיצול במצבים קיצוניים הוא עד כדי חוסר זיהוי חלקים באישיות. הדבר יכול להתבטא גם בהפרעות אישיות גבוליות כך שברגע נתון אדם חושב X וברגע הבא Y תוך התנגדות קשה ל-X.

"פרנואידית" בגלל שהתחושה הדומיננטית היא תחושה של רדיפה על ידי כוחות ההרס והרוע הפנימיים וההשלכות שלהם על דמויות במציאות. פוזיציה זו קשורה לסכיזופרניה פרנואידית ולאישיות גבולית.

החרדה המרכזית: פחד ממוות, פחד מפני השתלטות הרע (דחף המוות, תחושות של מתח, חסך ותסכול) על הטוב (דחף החיים ותחושות נעימות) והרס האישיות. החרדה היא קיומית, לא לגבי יחסים בין-אישיים. אולם, היא יכולה לבוא לידי ביטוי ביחסים בין-אישיים מכיוון שהיחסים עם אדם כזה הופכים לבלתי נסבלים.
בשלב זה התינוק מוצף גירויים, תחושות נעימות ותחושות כואבות. ישנו כאוס. החרדות מפעילות פחד מפני המוות.
אין לו יכולת להבחין בין גירויים הנובעים מעצמו ואלו הנובעים מהעולם.

ערבוב של תחושות אלו מגביר את החרדה מפני דחף המוות ומופעלות הגנות הבאות להרחיק את כוחות ההרס מהאובייקט של דחף החיים ולהגן על אובייקט זה.
מתוך הפנטזיה הזאת נוצרים שני ייצוגי חרדה בפנטזיה: השד (Breast) הטוב והשד הרע.
התינוק פוגש בעולם באופן בלתי אמצעי את השד של האם שיכול להיות מזין, מרגיע ומשחרר חלב כך שמתעורר אוקסיטוצין אצל האם והתינוק. מנגד, השד יכול להיות רע אם הוא לא מפריש חלב ונוצרת חרדת מוות.

תהליך יצירת "השד הרע":

התינוק לא יכול לסבול ולהתמודד עם כוחות ההרס הקיימים בו. ברגע שמתחיל להתעורר מתח, אז אחת מהפעולות ההגנתיות של הנפש היא השלכת הרוע הפנימי על מישהו אחר, כך שנוצר "השד הרע". כלומר, גם אצל האם הטובה ביותר יתקיים "השד הרע" בשל השלכות הרוע של התינוק עליה.

השלכת הרוע הפנימי של התינוק אל "השד הרע" שהוא מקור לתסכול, חסך ומתח (התוקפנות כלפי השד הרע, הלא מספק): אני לא רע, העולם הוא רע (ממישהו אחר רע אפשר לברוח, מעצמי אי אפשר).

אך, באותו רגע מתפתח חשש מפני הנקמנות והתוקפנות של השד הרע שעלול לחסל את החלקים הטובים של העצמי ואת החוויות הנעימות הנובעות מהשד הטוב.

נוצרת חוויה פרנואידית (פחד להיות מותקף) במקום הפחד המקורי מפני הרס עצמי.

תהליך יצירת ה"שד הטוב":

התינוק רוצה להגן על החוויות הנעימות שלו מפני כוחות ההרס העצמי וכוחות ההרס של ה"שד הרע". התינוק מלביש על הדמויות בעולם את החלקים הטובים שלו.

השלכת הטוב הפנימי של התינוק (חוויות נעימות) אל "השד הטוב" שהוא מקור לחוויות הנעימות: הטוב הוא בעולם, רחוק ממני ולכן יותר מוגן מכוחות ההרס.

מתפתחת גם אידאליזציה של ה"שד הטוב": הפיכת הטוב לטוב אבסולוטי (ובכך הרחקתו מהרע).

מדובר בהגנה מכיוון שמגנים על החלקים הטובים, אצל האחר, מפני החלקים הרעים שבקרבנו. למעשה שמים את החלקים הטובים "בכספת", אצל אדם אחר.

אך באותו רגע, מתעוררת חרדה מפני הרס/רצח ה"שד הטוב" על ידי כוחות ההרס.

התינוק עכשיו צריך להתמודד עם חרדה פרנואידית וחרדה מפני הרס האובייקט הטוב.

הפוזיציה הסכיזואידית-פרנואידית: תפקיד האם

החוויות הטובות (השד הטוב) מפצות ומתקנות את הפנטזיות של השד הרע.
חשיבות החוויות הנעימות ותפקיד האם:

דאגה אמהית וטיפול הולם (האימא טובה דיה).

תגובת האם להזדהות ההשלכתית של התינוק.

הרע הוא פחות רע והטוב הוא נוכח יותר באישיות של הפרט.
מאפשרות הורדת פיצולים, התחלת יצירת אובייקט אחד, עצמי אחד ומעבר לפוזיציה שנייה.
תפקיד האם הוא להעביר לתינוק בהתנהגותה שהרע הוא לא כל-כך רע וניתן לתקנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *